slide03
slide01
slide02

headertitle

פרק ח - הגהה

לצפייה והורדת קובץ PDF

על מה צריך המגיה להקפיד?
• טבילה בשביל תיקון השמות.
• כשמחליף מתפילין למזוזות עלול לשכוח לקדש שנית. ולא מועיל להתנות מראש שהוא מקדש כל
מה שיעסוק בו. ואם תיקן פיסוק ולא קידש, פסול ואין לו תקנה, בתו"מ.
• ישים לב לניתוקים, בעיקר במקום חיבור הרגל לגג.
• ישים לב שלא נדבקה אות ארוכה גם לאות שבשורה שתחתיה או מעליה.
• כשמסמן שאלה באותיות יקפיד שלא יגע העיפרון באותיות ובחלל שלהן (ומ"מ בעיפרון בהיר אינו
פוסל כיון שניכר שאינו כתב (שבט הקהתי א עמ' רי"ד)).
• יסיר סימני עפרון ומדבקות וכדו' (אג"מ יו"ד ב' ק"מ).
• יש להודיע ללוקח נוסח הכתב, רמתו ואיכותו.
• לפני שמגרד דיבוק ישים לב האם לא נשתנתה צורת האות בשעת הכתיבה, כגון:
• נו"ן סופית שנמשכה ונוגעת ברגלה באות כ' או ב' שכתובה מתחת, שעלול ליצור אות ל'.
• ע' שנדבקה רגלה לאות ו' ז' או ר', שעלול ליצור אות ש'.
• אות ו' או ז' שנוגע העוקץ או התג באות ז' הסמוכה לה, שנהפך להיות אות ח'.
• נ' שנוגעת באות כ' נ' ע' ת' ר' או ך', שקודם שגמר האות השניה היה נראה כאות ט'
• אות מ' הדבוקה לז' שאחריה, שנוצרה אחריה אות ח' (שערי יושר ח"ב י').
• אותיות כ' ו' הסמוכות מאוד ואינן נוגעות, ונראה לתינוק מ' - יש להחמיר (גדולי הקדש ל"ב ל"ג
פסל, מהגרש"ג ח"א ג' הכשיר).
• אות ל' שראשה נכנס לחלל ר' שמעליה, שבשעת הכתיבה זה נראה כק'.
• עוקץ ל' שנכנס לאות ר' או ו' שמעליה, שמשתנה לה'.
• אות ל' שנפסק צוארה להדיא יש חוששים לב' אותיות (לשכה"ס ט' ג'). ואי אפשר לתקן, ויש
המתירים כיון שאין כותבים כך (מק"מ ל"ב ט"ו).
• נו"ן כפופה שעשה תגים עבים, אע"פ שעכשיו נראית צורתה מ"מ בשעת כתיבת התג הראשון היא
נהפכה לל'.
• קודם הגהתו ראה אות שצריך לתקנה, יסמן מיד, ולא ישאירה להגהה.
• רגילות לסמן מעל האות ולא מתחתיה, ובראש השורה שיש בה בעיה.
• שאל תינוק והכשיר, אעפ"כ ראוי לתקנו כראוי (שבט הקהתי א' כ"ט מהגרי"ש אלישיב).

נדבק קצת קלף או לכלוך על האותיות, כיצד יתקן?
צריך להסירם, אבל לא יעבור עליהם בקולמוס.
ובשמות אין תקנה (שו"ע ל"ב ג', כדין עפרות זהב על האותיות).

אות שניכרת צורתה לרוב בני אדם ושאל תינוק ואמר אחרת, מה הדין?
כשר (שבה"ל ח"י רע"ז ב').

דיו שעומד לקפוץ מן הקלף, האם כשר?
אם יש סדקים רבים באות, הרי זה סימן שהדיו עומד לקפוץ, ונחשב כמו שאינו, ופסול (תורת הלוי י"ג ט"ז).

האם רשאי לעשות תיקון ברפידוגרף (דיו כימי)?
יש להחמיר בהשלמת אותיות, בתיקון הפיסוקים ועוקץ ר"ת (בנ"י רע"א ס"ו).

תיקן שם ואמר רק לשם קדושת ה', ולא אמר לשם קדושת סת"ם, מה דינו?
כשר (שבט הקהתי א' עמ' רכ"א).

האם צורת האות נקבעת ביחס לשאר האותיות או שנידונה בפני עצמה? (כגון, סופר שכתב אותיות ארוכות בקולמוס דק כאשר אות ז' נראית ביחס לשאר האותיות כתקנה, וכשמסתכל עליה בפני עצמה היא נראית נו"ן סופית)
דין האות הוא ביחס לשאר האותיות (ואינו דומה לתיבת "פן" שנראה כ"פז" שכתב המק"מ שכשר, כיון שרואים הנו"ן בפני עצמה ולא ביחס לפ', שאות פ' נכתבת ארוכה ושונה משאר האותיות (הגרי"ש אלישיב)).

האם אשה מותרת בהגהה?
מעיקר הדין מותר, אך שלא תתקן כלל (שבט הקהתי ח"א כ"ה).

תינוק היודע לקרוא עם ניקוד בלבד, האם רשאי לשאלו?
רשאי (הגרי"ש אלישיב).

האם ניתן להגיה ע"י תוכנת מחשב במקום הגהת אדם?
אין לסמוך על המחשב אלא רק בחסרות ויתרות (שבה"ל ח"ז ב', ח').

האם צריך המגיה למסור חוות דעת מלאה?
אם נראה שהבעלים מקפיד ומהדר יש לדווח לו גם על חסרון בהידור, אבל אם הנותן מעוניין רק בסת"ם כשר, אין צורך לומר לו אלא רק על דבר המעכב (הגרי"ש אלישיב).

ס"ת שנמצאו בו טעויות, האם צריך לשוב ולהגיה את כולו?
אם נמצאו בו ג' טעויות צריך להגיה כולו (שו"ע יו"ד רע"ט ג').
והטעם הוא לפי שאיתרע חזקת הבודק. אבל אם ברור לנו שהגיהו מומחה, או אם מצאו בו ניתוקים מחמת יושן הכתב, אין צורך להגיהו (שבה"ל ח"ה קס"ו ב').

מצא גירוד בין האותיות וספק נעשה ב'חק תוכות', האם יש לחשוש?
בכתבים הזולים שניכר שאין הסופר מומחה, ואינו מכיר הסופר, יש לחשוש (שבט הקהתי א ע' מ"ט מהגרי"ש אלישיב).